בעוד שרחובות לונדון הופכים לזירת התגוששות אידיאולוגית, יש מי שמסרבים להוריד את הראש. השבוע, בכיכר גורדון.  הציב ארגון Stop the Hate דוכן הסברה אמיץ שחשף לא רק את פניו של האסלאם הקיצוני, אלא גם את עומק השנאה של הפעילים האנטי-ישראלים. עבור הסטודנטים היהודים במקום, מדובר במלחמה יומיומית על זכותם להשמיע קול.

מ' (השם המלא שמור במערכת), סטודנט יהודי-ישראלי הלומד באוניברסיטה הסמוכה, מתאר את התחושות הקשות: "המקום הזה הפך לכר פורה לעוינות. הקיצונים והפרוגרסיביים השתלטו לחלוטין על השיח. הם אימצו תפיסה לפיה הם לא צריכים להתמודד עם שום טיעון לוגי – האמת שלהם היא האמת היחידה הקובעת, וכל דעה אחרת נחשבת מבחינתם ל'אלימות' שצריך להשתיק בכוח."

לדברי מ', רבים מהמפגינים הם "מכורים לתחושה שהם חלק ממשהו גדול בלי באמת להבין אותו. אין להם אידיאולוגיה מוצקה, יש להם רק צורך להרגיש שייכים לקבוצה שצועקת חזק יותר".

העימות שהשאיר את המפגינים ללא מילים

אולם, בתוך הכאוס בלט רגע אחד של אמת צרופה. אל מול המון המפגינים המוסת, נעמדה בחורה איראנית, מתנגדת משטר אמיצה, שצעקה לעברם בדם ליבה: "למה אתם חושבים שאתם יודעים מה טוב למדינה שלי יותר ממני?!"

השקט שהשתרר באותו רגע היה מחריש אוזניים. המפגינים, שמתיימרים לייצג "צדק עולמי", נותרו ללא מענה. "הם פשוט לא ידעו מה להגיד לה," מספר מ', "היא הטיחה בהם את המציאות שהם מנסים להסתיר עם סיסמאות ריקות. זו הייתה נקודת אור של סולידריות בין מתנגדי המשטר האיראני לבין הפעילים הפרו-ישראלים."

בחדשות התפוצות אנו מצדיעים לארגון Stop the Hate ולסטודנטים כמו מ' שעומדים בחזית. העמידה האיתנה שלהם היא התשובה המוחצת לניסיונות ההשתקה הפרוגרסיביים. הם מזכירים לעולם שגם בלב לונדון העוינת, האמת והגאווה היהודית לא ייעלמו.