Ivan Dražić /pexels קרדיט צילום תמונה ראשית.
מאת: עו”ד יפעת ו. שנור
נסעתי לוושינגטון עם הקולגה שלי, ובני איתן, כדי להיות חלק מרגע היסטורי – אחד הקאמבקים הפוליטיים הגדולים בכל הזמנים. השנה וחצי האחרונות היו מאתגרות במיוחד. באוקטובר 2023, כשהגענו לישראל לחגוג את חג הסוכות, לא שיערנו שהחגיגות יסתיימו במירוץ למקלטים במקום בשמחת תורה. כשחזרנו לארה”ב, חשבנו שנמצא בה מעט יותר ביטחון, אך גילינו שגל אנטישמיות קיצונית שוטף את המדינה.
בעיצומו של הניסיון לרפא את ילדינו מהטראומה של שהייה באזור מלחמה פעיל, מצאנו את עצמנו מתמודדים עם מציאות שמזכירה את גרמניה של שנות ה-30. הפחד היה מוחשי. אני זוכרת שהייתי בקומה ה-12 של חדר מלון במנהטן, מתכוננת למשפט, כשאלפי מפגינים פרו-חמאס צעדו מגשר ברוקלין לעבר מנהטן, שרים ומטיחים השמצות אנטישמיות בגרון ניחר. למרות שידעתי שאני במקום בטוח, הרגשתי מאוימת. איך אפשרה אמריקה לאנטישמיות כזאת לפרוח, ועוד באוניברסיטאות שנועדו להקנות ידע ולא לשמש כר נרחב לשנאה?
ב-14 בנובמבר 2023 התקיימה בוושינגטון די.סי. עצרת תמיכה מסיבית בישראל – הגדולה ביותר בתולדות ארה”ב. היא נולדה כתשובה לזוועות ה-7 באוקטובר. אחרי שחזרתי מישראל רק שבועות ספורים קודם לכן, חששתי מהסיכון שבהשתתפות בעצרת עם נוכחות יהודית כה גדולה. הרגשתי שאנחנו מטרה קלה. אבל למרות הפחד, עליתי עם שני ילדיי הגדולים על מטוס והגעתי לוושינגטון. עמדנו שם, בתוך ים של יהודים מאוחדים, ושידרנו לילדינו ולכל העולם: אנחנו כאן, אנחנו לא מפחדים, ואנחנו לא חלשים.
המלחמה האחרונה חידדה את תחושת הסולידריות בקרב יהודים מכל העולם. ראינו איך יהודים מרקעים שונים מתלכדים כדי לתמוך בישראל, לסייע ללוחמי צה”ל ולהתפלל לשובם של החטופים. צדקה נשפכה כמים, פרקי תהילים נאמרו ללא הפסקה – קבוצת התהילים שפתחתי השלימה מאז ה-7 באוקטובר את כל ספר התהילים מדי יום.
מהעצרת לוושינגטון של ינואר
הרצה קדימה ל-20 בינואר 2024 – חזרתי לוושינגטון, הפעם להשבעתו של דונלד טראמפ כנשיא ה-47 של ארה”ב. בחירתו הפיחה תחושת צדק ותקווה. נדמה היה שהעולם מתעורר למציאות ברורה: ישראל אינה אשמה, והמאבק שלה הוא מאבק על קיומה.
לעיתים, המציאות מעלה שאלות כואבות, שמונעות מאיתנו שינה בלילות. מדוע עלינו לשחרר רוצחים תמורת בני ערובה, במקום להגביר את הלחץ עד להשבתם? העולם הוכיח שוב ושוב כי יש שונאים שימשיכו לעלול עלינו עלילות דם, יהיו הנסיבות אשר יהיו. אז אם כך – מדוע לא לאמץ מדיניות של כוח, מדיניות שמובילה לשלום אמיתי?
טראמפ היה אולי הפוליטיקאי הנרדף ביותר בזמננו, אך הוא חזר – חזק מתמיד. והוא חזר כי הוא הבין עיקרון פשוט: שלום מושג באמצעות עוצמה. אויבינו אינם מבינים שפה אחרת.
הניגוד בין החשש שליווה אותנו לקראת העצרת הפרו-ישראלית לבין תחושת הביטחון בהשבעה של טראמפ מספר סיפור עמוק יותר. זו לא רק פוליטיקה – זו גישה לחיים. טראמפ שב לשלטון מבלי להתנצל, מבלי לחשוש ממה שיאמרו אויביו. הלוואי שנראה גם אצל מנהיגי ישראל את אותה הנחישות.
בציפייה לארבע השנים הבאות
הארבע השנים הקרובות עשויות להיות קריטיות עבור העם היהודי. בתקווה, הן יתמלאו בשלום, בביטחון ובשגשוג. ובעיקר – בגישה אמיצה, שתאפשר לישראל ולעולם היהודי לעמוד איתן מול אויביהם.
כי אם יש דבר אחד שההיסטוריה לימדה אותנו, זה שלעולם אסור לנו לעמוד מהצד. הגיע הזמן להוביל.
עו”ד יפעת ו. שנור
YVLS
Yifat@yvlslaw.com
צילום תמונה ראשית
