יש אנשים שהשליחות אצלם היא לא אירוע חד-פעמי. עבור יורם סילברמן, חבר מועצת עיריית רעננה ומהנדס מחשבים, הכל התחיל בקור של שטוקהולם. מה שהתחיל כזוג צעיר שיוצא "לשנות את העולם" , הפך לסיפור של מסירות שנמשך עד היום – מהקהילה היהודית בתפוצות ועד לעשייה הציבורית בישראל.
שליחות ממבט ראשון
הרומן של יורם עם שטוקהולם התחיל כמעט במקרה. הוא הגיע לשם כשליח צעיר של בני עקיבא, ושם, בין פעילות אחת לשנייה, הכיר את מרגלית, שהייתה בת שירות לאומי בקהילה. השניים נישאו והחליטו להישאר שנה נוספת כזוג שליחים.
אבל החיידק לא עזב אותם. עשור לאחר מכן, כשכבר היו משפחה עם ארבעה ילדים קטנים, הם ארזו שוב את המזוודות וחזרו לשטוקהולם לקדנציה שנייה. "בגילאי 14 עד 18 יש צמא אמיתי לזהות," מספר יורם. "לא באנו להטיף, באנו פשוט להיות שם בשבילם". הבית של משפחת סילברמן הפך ללב הפועם של הקהילה – מקום שבו בני נוער שוודים, שחלקם בקושי ידעו מה זה קידוש, יכלו להרגיש בבית, לאכול חמין של שבת ולשיר זמירות אל תוך הלילה.
שביעי של פסח במקדונלד'ס
אחד הסיפורים שהפכו למיתולוגיה מקומית קרה בליל שביעי של פסח. באותה תקופה, הנהגת הקהילה התלבטה האם להמשיך להביא שליחים דתיים או לעבור למודל של "מדריכים חברתיים". ראש הקהילה היה סקפטי, עד לאותו לילה גורלי.
בסיום תפילת החג, צעדה שיירה של למעלה מ-20 צעירים לבושי חג מבית הכנסת לעבר סעודת החג בבית משפחת סילברמן. בדרכם, הם חלפו ליד סניף מקדונלד'ס, שם ישב ראש הקהילה עם חבריו. כשראה את קבוצת הצעירים צועדת בגאווה יהודית בלב שטוקהולם, הוא הבין הכל. לא היה צורך במילים – המציאות הוכיחה שהנוער צמא לשורשים שלו. השליחות נמשכה, והילד שצעד באותה שיירה הוא היום יו"ר הקהילה בעצמו.
משטוקהולם לרעננה: השליחות לא נגמרת
עבור יורם ומרגלית, השליחות בשטוקהולם הייתה ה"סטאז'" לעשייה הציבורית. שם הם למדו שאי אפשר להזיז הרים בבת אחת, אבל אפשר לגעת בנשמה של אדם אחד, ועוד אחד. הניסיון הזה בגישור על פערים, בהקשבה לצרכים של קהילה ובעשייה למען הכלל, הוא שהוביל את יורם בהמשך הדרך להיכנס לחיים הפוליטיים והציבוריים ברעננה.
"מי שנמצא בשליחות," מסכם יורם בחיוך, "מבין מה זה להיות שותף של הקדוש ברוך הוא בגאולה". בין אם זה כמהנדס, כחבר מועצה או כשליח בחו"ל, המסר נשאר זהה: להיות שם עבור עם ישראל, בכל מקום ובכל זמן.
תמונות כתבה באדיבות המצולם
