נפילתו של רס"ר משה יצחק הכהן כץ ז"ל בקרב בלבנון, שלחה גלי הלם וכאב עמוקים מניו הייבן שבקונטיקט ועד לישראל. משה יצחק, בן 22 בלבד, לא היה רק חייל; הוא היה עדות חיה לשינוי היסטורי ביחסי ישראל והתפוצות. בעת הזו, יהדות העולם אינה מסתפקת עוד בתמיכה כלכלית או בהצהרות הזדהות מרחוק – היא ניצבת פיזית, בחזית אחת, כתף אל כתף עם אחיה בישראל, ומשלמת את המחיר הכבד מכל.
משה יצחק, בנם הבכור של דבורה ומנדי ובוגר קהילת "Young Israel" בניו הייבן, מצטרף לרשימה מתארכת וכואבת של חללים בני התפוצות שנפלו במערכה הנוכחית. אלו צעירים שעזבו לימודים, קריירה ונוחות בארה"ב ובאירופה, לא כי חלה עליהם חובה חוקית, אלא מתוך צו מצפון בוער. כפי שפורסם ב"כאן 11", משה "נורא נורא ביקש להשתבץ ללחימה כמה שיותר מהר", ובחר בחטיבת הצנחנים כדרך למימוש השליחות שלו.
אביו, מנדי כץ, שיתף בפוסט מצמרר: "זו טרגדיה שלא תתואר. בני הבכור, שהייתה לו תשוקה לחיים ולבדיחות, נפל בקרב. ליבי מנופץ והפצע אמיתי". דבריו מהדהדים בקהילות רבות ברחבי ארה"ב, שחשות כעת שהמלחמה אינה "שם" בישראל, אלא בתוך הבית שלהן, בבתי הכנסת ובמרכזים הקהילתיים בקונטיקט.
גם ראש הממשלה נתניהו הדגיש את גבורת הלוחם שעלה מארה"ב: "משה ז"ל התגייס לצנחנים ולחם בגבורה למען הגנת המולדת. אנו מחבקים את משפחתו בשעתה הקשה".
במכתב שהשאיר למשפחתו, הגדיר משה יצחק את המציאות החדשה של יהדות התפוצות: "אני נלחם כאן כדי שיהיה לנו בית בטוח, גם אצלכם וגם כאן". זוהי הצהרת כוונות של דור שלם – דור של יהודים מהתפוצות שאינם עוד צופים מהצד, אלא לוחמים ובונים את עתיד העם היהודי בדמם. משה יצחק הכהן כץ ז"ל, שהותיר אחריו הורים וארבעה אחים, ייזכר לעד כמי שגשר על פני אוקיינוס כדי להגן על הבית המשותף של כולנו.
יהי זכרו ברוך.
